קייס נ' הפניקס - חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התובע, יליד 28.7.87, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 14.8.05. התביעה הוגש על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2.לאחר התואנה פונה התובע לבית החולים לחדר המיון ושחרר בסופו של יום ללא ממצאים מיוחדים למעט המלצה לשלושה ימי מנוחה בבית, נוגדי כאבים ומעקב רופא מטפל. לאחר יומיים שב לבית החולים לחדר המיון ושוב שוחרר, כך מספר פעמים עד אשר ואבחן כסובל מפקקת ורידים עמוקה ברגל שמאל. ביום 8.9.05 פנה לבית החולים אובחן כסובל מפקקת ורידים עמוקה עם קשיי נשימה הוא אושפז לטיפול למשך 6 ימים. מאז נדרש הוא ליטול תרופה בשם קומדין פעמים ביום. התובע חזר ואושפז במשך 5 פעמים נוספות לאחר מכן בשל סיבוכים שונים של המחלה.

3.הנתבעת אינה חולקת על עצם התרחשותה של התאונה. הצדדים חלוקים בשאלת נכותו של התובע והשפעת נכות זו על חייו. התובע רואה בתאונה כנקודה בה התהפכו עליו חייו מבחור שמח ופעלתני לאדם נכה וחולני. הנתבעת מציינת כי לתובע גורמי רקע וסיכון ובכלל זה עודף משקל גבוה וכן עישון לאורך שנים בדמות חפיסה ביום. התובע אינו מקפיד על נטילת התרופה ויתרה מכך מפסיק את נטילת התרופה על דעת עצמו ואז גורם להסתבכויות ולאשפוזו. לתבוע מחלוקת רקע וכן אינו פועל להקטנת נזקיו. עוד היא מציינת כי התנהגותו זו של התובע היא שר גרמה להיווצרות פקקת הורידים מלכתחילה.

4.מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט ד"ר ויילר דניאל מומחה למחלות ריאה ומחלות פנימיות. ד"ר ויילר מציין בחוות דעתו כי לתובע קיימים גורמי סיכון, מחלוקת רקע בדמות משקל עודף "ניכר ביותר" וכן עישון מגיל 13. התובע נפגע באופן קל בתאונה. לאור גורמי הרקע והעובדה כי לאחר התאונה התובע בחר להגיב בחוסר ניידות, הופיעה כחודש לאחר התאונה פקקת וירידים עמוקה. לדבריו מדובר במחלה שהתפתחה בשלבים. הרקע, התאונה אשר גרמה באופן עקיף לתופעה עקב חוסר הניידות.

המומחה קובע כי נכותו של התובע כתוצאה מן התאונה הינה בשעור של 10% נכות.

המומחה מציין כי התובע יזדקק לנוגדי קרישה (תרופת הקומידין) למשך כל חייו. המומחה מציין כי באופן פיסיולגוי לא נותרה לתובע כל מגבלה תפקודית ואם ירד במשקל ויפסיק לעשן וכל עוד הוא נוטל את התרופות מצבו אף ילך וישתפר.

מתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי כל עוד נוטל התובע את התרופות אין לו כל מגבלה בעובד ובכלל זה אינו מוגבל בהימנעות מחוסר ניידות בעבודה .

5.מוצאת אני כי קיים קשר סיבתי בין הנכוות לבין התאונה. המומחה אכן מציין את גורמי הסיכון ובתשובה לשאלת הבהרה אף מציין כי גם בעדר תאונה יכלה להתפתח המחלה בכל מקרה אחר בו היה נאלץ להיות מרותק למיטה. כמו כן כי יכול ומחלה כזו מתפתחת גם על בסיס גורמי הרקע של התובע בדמות עודף משקל ניכר ועישון. אולם, במקרה אשר לפני התפתחה המחלה כתוצאה מהעדר תנועה לאחר התאונה הנדונה ולא בהקשר אחר. אכן אין כל רישום של המלצה רפואית כי התובע ישכב עם רגל מורמת או ללא תנועה למשך תקופה כלשהיא ואף לא ליום אחד. אינטי מקבלת את השערת ב"כ התובע כי אמירות אלו נאמרו בעל פה ולא נרשמו וכי הדבר מצוי בידיעה שיפוטית כי ך נוהגים הרופאים. דווקא דומה ביעני כי הפך הוא הנכון. רופא יזהר שכן חששו היא כי אם לא ינקוט שמנה זהירות תוטל עליו אחריות. אולם, התובע הינו מקרה של להחלת ההלכה בדבר "גולגולת דקה". גורמיה סיכון של התובע יחד עם התאונה ואופיו של התובע אשר בחר להגיב לכאביו בדרך של אי תנועה, גרמו ליצירת המחלה. זה הוא התובע אשר נפגע בתאונה. זה האדם אשר לפנינו אשר מצוי ברגישות יתרה להתפתחותה של המחלה לאור אישיותו ומנהגיו.

6.יחד עם זאת אין הנתבעת צריכה לשאת בנזקיו של התובע הנגרמים כתוצאה מאי נטילה מכוונת ומודעת של התרופות. כאן מדובר באי הקטנת הנזק ואולי אף בהעצמתו. נכון שניתן לטעון זאת גם ביחס לעישון וירידה במשקל. אולם, התאונה ארעה לאדם מעשן ובעל משקל עודף, זה היה מצבו עוד לפני התאונה. מחדל אי נטילת התרפות אינו קשור ל"גולגולת הדקה", אלא לבחירה של התובע כיצד להתמודד עם תוצאות התאונה. כאן נדרש הוא לפעול להקטנת הנזק ולא להעצמתו.

7.העובדה כי התובע אינו עובד באופן סידר ולא מתמיד בעבודה מאז התאונה, אינה שונה ממצבו לפני התאונה, גם אז היה מבוטל. איני מקבלת את ייחוס העובדה כי אינו עובד לתאונה. יש לזכור כי מדובר במי אשר סובל מ- 10% נכות כתוצאה מן התאונה התובע מעיד כי פנה לביטוח לאומי לנכות כללית ונפסקו לו 36% נכות המורכבים מהרגל וכן מעודף משקל.

8.כאמור התוצאה של התאונה תגביל את התובע רק בצורך בנטילת תרופות ובתוצאות במקרה ואינו נוטל אותן באופן סדיר. מעבר לכך אין הגבלה תפקודית. התובע מתאר את עצמו כמי שקם בבוקר, רואה טלוויזיה , נפגש עם חברים, מעשן נרגילה ואינו עושה דבר ובכלל זה עזרה בעבודות הבית. אמו נדרשת לעשות עבודות אלו עבורו ואביו לספק לו כספים. איני מואצת כל הצדקה במצבו של התובע לכך וודאי לא במצבו של התובע בעקבות התאונה הנדונה. התובע מתלונן על שתי רגליו והופיע בבית המשפט כאשר על שתי רגליו גרביים אלסטיות וזאת על דעתו.

9.לאור האמור לעיל לעניות דעתי יש לפסוק לתובע פיצוי בהתחשב ב- 10% נכות אשר לא כולם תפקודיים ולפיכך נכון יהיה לפסוק הפסדי שכר על פיה ערכה גלובלית.

10.כאב וסבל על פי 10% נכות בהתחשב ב- 6 ימי אשפוז, שכן האישפוזים הנוספים התרחשו בשל אי נטילת תרופות, וריבית בגין הזמן שחלף- סך הכל 24,244 ₪.

11.הפסד השתכרות לעבר מיום התאונה ועד היום תוך התחשבות בהפסד מינימלי לחודש שכן התובע אינו סובל ממגבלה כתוצאה מן התאונה אלא מהעדוריותנוכח איזפושיו כאשר לא שמר על נטילת התרופות סך הכל 30,000.

12.הפסד שכר לעתיד- על פי אותו עקרון תוך הפחתה בשל יכולתו של התובע להקטין את נזקו סך הכל 60,000 ₪.

13.הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. התבוע טוען כי התרופה עולה 15 ₪ לחודש. הוצאות לעבר על סמך עודתו זו בתוספות הוצאו בגין נסיעות לטיפולים 3,000 ₪ לעבר ו- 6,000 ₪ לעתיד.

14.עזרת צד ג'. נדרשת עזרה במדיה והתובע נדרש לאישפוז , או להחמרה אשר כאמור יגרמו במידה ולא יפעל להקטנת נזקו. לפיכך לעבר- 5,000 ₪ ולעתיד סכום זהה.

15.סך הכל 134,244 ₪.

16.הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 134,244 ₪ בתוספת הוצאות האגרה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד היום, וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בשעור של 13%.